הצעד הראשון בכל השקעה הוא, ככל הנראה, גם הפשוט ביותר מבחינה פרקטית, אך הקריטי ביותר להצלחת ההשקעה. זוהי החלטת הרכישה.
בין אם אתה רוכש מניה של חברת הייטק, נכס מניב או אפילו עסק עובד, הדבר החשוב ביותר הוא לדעת לאמוד את ערכה האמיתי של ההשקעה בצורה ריאלית ככל שניתן.
ללא אומדן ערך ריאלי ומבוסס יהיה לך קשה, אם לא בלתי אפשרי לדעת אם הרכישה שלך היא השקעה בטוחה וחכמה, או שמא מדובר בהשקעה רגשית ואינטואיטיבית – שיכולה להצליח, אך גם בה במידה יכולה להיכשל.
כיוון שכלכלה ורגש לא הולכים יד ביד, כדאי מאוד לקבל החלטות השקעה על סמך אומדנים מקצועיים ובני מדידה. לשם כך, אני רוצה לדון בשני עקרונות יסוד כלכליים, לפיהם ניתן לאמוד בצורה ריאלית את שוויו של כל נכס או השקעה בין שמדובר בנדל"ן, במניות, בחברה או בעסק, כדי לקבל החלטת רכישה מושכלת.
עקרון מגדלים פורחים באוויר
עקרון מגדלים פורחים באוויר עובד בצורה של מנגנון הצבעה: אם יותר אנשים חושבים שכדאי לקנות נכס מסוים, בהשוואה למספר האנשים שחושבים שכדאי למכור אותו – מחיר הנכס יעלה. ולהפך: אם יותר אנשים יחשבו שכדאי למכור נכס מסוים, בהשוואה למספר האנשים שיחשבו כי כדאי לקנות אותו – מחירו ירד. במילים אחרות: שווי הנכס נקבע בפועל אך ורק על ידי המחיר שאנשים מוכנים לשלם תמורתו, ללא כל קשר לפרמטרים הפיזיים הקשורים לנכס. לדוגמה:
נדמיין לעצמנו מוצר כלשהו שעלות הייצור שלו היא 100 דולר. עוד נניח לצורך הדוגמה, כי בשוק יש ביקוש ל-10,000 יחידות של אותו מוצר, בעוד שבפועל יש בשוק מספר מוגבל של 5,000 יחידות בלבד. על פי עקרון מגדלים פורחים באוויר, יכול להיווצר מצב שבו חלק מהאנשים שרכשו את המוצר ב-100 דולר, יציעו אותו למכירה בשוק במחיר 110 דולר וחלק מהאנשים המעוניינים במוצר יסכימו לשלם את המחיר. למעשה ייווצר למוצר שווי שוק חדש, הגבוה ב-10% משוויו הריאלי. ככל שיימשכו הביקוש מחד והמחסור מאידך, יוכלו האנשים המחזיקים במוצר המבוקש להציעו למכירה גם ב- 120 דולר ויותר. ככל שיימצאו רוכשים פוטנציאליים שיהיו מוכנים לשלם את המחיר (וזה מה שבדרך כלל קורה הלכה למעשה), הרי שלמוצר, הגם שעלויות הייצור שלו היו ונשארו 100 דולר בלבד, ייקבע שווי חדש וכך הלאה וכך הלאה. עליית השווי יכולה להיות כל כך קיצונית, עד כדי מצב שבו מוצר שעלותו ה"אמיתית" היא 100 דולר יעלה 1,000 דולר ויותר. זאת מפני שבפועל, על פי עקרון מגדלים פורחים באוויר, אין דבר כזה "עלות אמיתית". מה שקובע את המחיר הוא רק מחיר השוק, שהוא נגזרת של היצע וביקוש.
בנסיבות אלה, ברור שהמצב יכול להתהפך בקלות. ברגע שבו ההיצע יעלה על הביקוש, היינו: כאשר מספר רב של אנשים המחזיקים במוצר יבקשו למכור אותו בתוך זמן קצר, או כאשר תוכנס לשוק כמות גדולה של מוצרים חדשים.
השקעה, על פי עקרון מגדלים פורחים באוויר, יכולה להיות רווחית מאוד ולהניב תשואות גבוהות מאוד למשקיעים. אבל בדומה למשחק הכיסאות המוסיקליים – חשוב מאוד להיות עם היד על הדופק ובכוננות תגובה מהירה, כדי שבעת "הפסקת המוסיקה" לא יישארו לעמוד ויצאו מהמשחק. או בטרמינולוגיה הכלכלית, לא יישארו עם הנכס ביד לאחר ירידת ערך השוק שלו.
אם עקרון מגדלים פורחים באוויר נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה. זהו העיקרון שלפיו מתנהל בשנים האחרונות שוק הנדל"ן הישראלי. מחירי הנדל"ן בישראל מאמירים ללא כל קשר לעלויות "הריאליות" (זוכר? אמרנו שאין כזה דבר עלויות "ריאליות" כשמדובר בעקרון מגדלים פורחים באוויר) של הנכסים, ומייצרים "בועה" נדל"נית. אבל כפי שמלמד סיפורנו, אנחנו בהחלט לא המצאנו את הגלגל, או כדברי קהלת: "מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ".
מה ניתן וכדאי ללמוד מעקרון מגדלים פורחים באוויר וכיצד נזהה אותו מבעוד מועד? הנה כמה כללי אצבע שחשוב להכיר ולזכור:
- רבותיי, ההיסטוריה חוזרת. מחירים שעולים בקיצוניות יכולים לרדת באותה הקיצוניות ולעתים אף בקיצוניות רבה יותר.
- כניסה של סוחרים או עוסקים לא מקצועיים (כאלה העוסקים בעבודה יומיומית אחרת או שחקנים חדשים ולא מנוסים) היא לעולם לא סימן טוב.
- סימן מבשר רע נוסף, הוא שינוי לרעה ביחס בין ההתחייבויות לבין ההון העצמי המושקע ברכישת הנכס, כלומר כאשר אחוז ניכר מההון המשמש לרכישת הנכס מגיע מהלוואות ולא מהון עצמי.
- סימן מובהק נוסף לבעיה הולכת וקרבה הוא ירידה ברווחים ובתשואות, שבדרך כלל מלווה במשפטים כמו "… אין מה לעשות… אלו הם חוקי הכלכלה החדשה…".
בשורה התחתונה, השקעה על פי עקרון מגדלים פורחים באוויר אינה בהכרח פסולה, אבל אם בחרת להשקיע על פי תיאוריה זו, כדאי שתיתן את דעתך על שני פרמטרים חיוניים:
- דע לזהות את הסיטואציה ולהבין את הסיכונים.
- הֱיֵה עם יד על הדופק כל הזמן כדי להגיב בזמן וכך אולי להפוך את ההשקעה לפחות מסוכנת.
- עקרון היסוד המוצק (העיקרון הפונדמנטלי)
בניגוד לעקרון מגדלים פורחים באוויר, העובד בצורה של מנגנון הצבעה, עקרון היסוד המוצק עובד בצורה של מנגנון שקילה, לאמור: שוויו של נכס נגזר מסך כל שווי המרכיבים שלו.
מה המשמעות של עקרון היסוד המוצק בפועל? בוא נבחן שלוש אפשרויות:
- אם מדובר בחברה – שוויה נגזר משווי המזומנים שלה, סך ההכנסות שלה, תשואת הדיבידנד שלה, שווי נכסי הנדל"ן שלה וכד'.
- אם מדובר במוצר – הרי ששוויו נגזר מעלויות הייצור שלו ומקצב הייצור שלו.
- אם מדובר בנכס נדל"ן – הרי ששוויו נגזר מעלות הבנייה שלו, משווי הקרקע ומההכנסות המתקבלות כתוצאה מהשכרתו.
השקעה לפי עקרון היסוד המוצק מבוססת על שני כללי אצבע מוכרים:
הראשון – בנקודת זמן מסוימת, נכסים מסוימים נסחרים במחיר שונה (גבוה או נמוך) משווים היסודי המוצק.
השני והחשוב יותר – בטווח הארוך, כל שוק מתנהג כמנגנון שקילה ולא כמנגנון הצבעה. המשמעות היא שלאורך זמן, ישאף שווי הנכסים להתאים את עצמו לשווי היסוד המוצק שלהם.
כדי להדגים את עקרון היסוד המוצק בפועל, בוא נדבר על מדד ה- S&P500 המייצג את ערכן של 500 החברות הגדולות והיציבות ביותר במשק האמריקני:
ב-1 באוקטובר 2007 עמד המדד על 1557 נקודות. כזכור, באותו זמן הִכָּה משבר הסאב פריים את הבורסה האמריקנית וגרם לבהלה המונית בקרב המשקיעים. בעקבות הבהלה מכרו משקיעים רבים במהירות את מניותיהן של 500 החברות החזקות הגדולות והיציבות ביותר במשק. והתוצאה? ב-2 במארס 2009 עמד מדד ה- S&P500 על 666 נקודות בלבד. נשאלות השאלות:
- האם תוך פחות משנתיים באמת ירדה כמות המכירות של החברות הגדולות ביותר באמריקה בשני שלישים?
- האם הרווח הנקי של חברות אלה ירד בשני שלישים?
- האם שווי הנכסים של אותן חברות ירד בשני שלישים?
- האם הן פיטרו שני שלישים מכמות העובדים שלהן?
- האם תשואת הדיבידנד ירדה בשני שלישים?
והתשובה על כל השאלות היא כמובן – לא!
נכון, המשבר גרם לירידה מסוימת במכירות וכתוצאה מכך ברווח; ונכון, המשבר גרם גם לירידה במחירי נכסי הנדל"ן, כך שבטוח ששווי הנכסים של אותן חברות ירד אף הוא, אך לא באותו קנה מידה של מחיקת השווי של אותן החברות בשוק. מובן מאליו שמשקיעים מקצועיים שראו את ההזדמנות שלפניהם, מיהרו והחלו לרכוש במארס מניות של אותן 500 חברות, והמדד החל לטפס ולעלות עד שב-15 בספטמבר 2014 הגיע ערכו לרמת שיא של 2010 נקודות וייצר למשקיעים תשואה של מעל 300%.
במילים פשוטות, אילו היית משקיע 100,000$ בתעודת סל על מדד ה-S&P500, היית מרוויח למעלה מ-200,000$ בתוך חמש שנים בלבד, וזאת מבלי להבין דבר וחצי דבר במניות, בדיבידנדים או בקריאת דו"חות פיננסים. היה עליך לדעת אך ורק שהשווי הפונדמנטלי של 500 החברות שמניעות את הכלכלה האמריקאית לא באמת נחתך ב- 2/3 בין לילה.
בשורה התחתונה:
משקיעים שידעו לאמוד את ערכן היסודי והמוצק של החברות, יצרו לעצמם תשואות של מאות ואלפי אחוזים, תוך שנים ספורות בלבד.
